מצודת דוד על נחמיה ו׳

1 גם עד העת ההיא. ר״ל גם נשמע להם אשר עד העת ההיא עדיין לא העמדתי דלתות בשערים ואמר זה להסביר מה שנאמר למטה שאמר אליו שמעיה להסתיר עצמו בהיכל כי הצרים יבואו עליו לכן אמר כי שמעו שלא העמדתי הדלתות ויכולים המה לבוא בעיר:

2 ונועדה יחדו. נעשה ועד וקבוץ בכפירים והוא שם מקום העומדת בבקעת אונו והמה חושבים. זהו מדברי נחמיה שאמר הנה השכלתי לדעת שהמה חושבים להרגני שמה:

3 מלאכה גדולה. עסק גדול ודבר הכרחי:

4 למה תשבת. למה אעשה כזאת שיתבטל המלאכה כאשר ארפה ידי ממנה וארד אליכם כי כאשר ארפה ידי ממנה תבוטל המלאכה מכל וכל:

5 כדבר הזה. בלשון האמור למעלה לכה ונועדה וכו׳:

6 ואשיב אותם כדבר הזה. מלאכה גדולה וכו׳:

7 את נערו. עם נערו:

8 ואגרת. ומלבד הדבר הזה שלח עוד בידו אגרת פתוחה מבלי חותם וכאומר לא בסתר דברתי וכל הרוצה לקרות יבוא ויקרא:

9 כתוב בה. ודבר זה כתוב בה:

10 בגוים נשמע. בין העובדי כוכבים נשמע וגם גשמו אומר כזאת אשר אתם רוצים למרוד במלך וע״כ תבצר החומה להתחזק במבצר העיר ואתה להם למלך:

11 כדברים האלה. ר״ל כדברים האלה נשמע בעובדי כוכבים וגם זה מדברי האגרת:

12 וגם נביאים. ר״ל ועוד הוספת לפרסם הדבר כי העמדת בעלי לשון היודעים לסדר אמרים במיטב הדבור ושהם יקראו עליך בירושלים בפרסום רב לאמר אתה מלך ביהודה ועתה ישמע למלך. ר״ל פן יהיה הדבר נשמע למלך ומרה תהיה באחרונה לזה לכה עתה ונועצה יחדיו מה לעשות איך להעלים הדבר:

13 לא נהיה. אין דבר זה נשמע בעובדי כוכבים רק אתה בעצמך ממציא הכזב הזה מלבך:

14 כי כולם. שהרי לשעבר אתם כולכם הייתם מפחידים אותנו כי תאמרו בעבור הפחד ירפו ידיהם ממלאכת בנין החומה ולא תעשה עוד וא״כ לאויבים תחשבו ואיך א״כ תאמר עתה לחזק את ידי בעצה נכונה ואויב נהפך לאוהב אין זאת, או כאומר הנה העבר אין ועתה אשאל חזק את ידי בדברי נחומים ואל תוסיף להפחיד עוד:

15 והוא עצור. היה מעוכב לשבת בבית:

16 נועד. נעשה ועד להאסף אל בית אלהים:

17 ונסגרה דלתות ההיכל. להתחזק בה מפני סנבלט ואנשיו כי עדיין לא העמידו הדלתות בשערי העיר כמ״ש למעלה ויוכל לבוא בה כל הרוצה:

18 ולילה באים. לא תדע להיות נשמר מהם באישון לילה:

19 האיש כמוני יברח. וכי איש כמוני יברח מן האויב הלא לכלימה תחשב וכאומר הנה גם זרועי משלה לי להלחם עמו:

20 ומי כמוני. ועוד מי הוא הזר כמוני אשר יבוא אל ההיכל וישאר חי כי הלא מות יומת וכמ״ש והזר הקרב יומת במדבר ג׳:י׳:

21 לא אבוא. לכן לא אבוא אל ההיכל:

22 ואכירה. הכרתי בו שלא שלחו ה׳ ר״ל אין עצתו באמונה כמצות ה׳ אבל הכוונה להכשילני בעבירה:

23 כי הנבואה. כי אמר אשר הנבואה דבר עלי ללכת אל ההיכל והנה הרבה ריוח והצלה לפניו ומדוע א״כ יצוה לעבור מצותו כי אם אמרו מדעתו היה מקום לומר מפני פיקוח נפש הותר הדבר אבל ה׳ לא יצוה כזאת ובזה הכרתי שאין עצתו אמונה רק טוביה או סנבלט שכרו להכשיל אותי בעצתו:

24 למען שכור הוא. בעבור שהוא שכור אמר כן:

25 למען אירא. מסנבלט ואעשה כן כדבריו לבוא אל ההיכל ואחטא בזה:

26 והיה להם. ויהיה לסנבלט ואנשיו עלי דבר שם רע שאני זר ובאתי אל ההיכל למען יחרפוני בזה השם הרע זהו עצם כוונת העצה היעוצה:

27 זכרה וגו׳. לגמול לכ״א כמעשיו אלה:

28 וגם לנועדיה. וגם זכור לשלם גמול לנועדיה נביאה שקרית ולשאר נביאי השקר אשר היו מפחידים אותי בשקריהם בעבור כי קבלו שכר מטוביה וסנבלט:

29 לחמשים ושנים יום. לסוף נ״ב יום מעת שהתחילו:

30 כאשר שמעו. שנשלם בנין החומה בזמן קצר כזה:

31 ויראו. העובדי כוכבים אשר מסביב ראו בעיניהם מהירת הבנין:

32 ויפלו. היו פחותים ומושפלים בעיני עצמם למול ישראל:

33 כי מאת אלהינו וגו׳. לפי המהירות הרב הזה:

34 גם בימים ההם. אף אחר תשלום הבנין אם כי ראו אשר נעשתה מאת האלהים עכ״ז רבים משרי יהודה היו שולחים אגרות אל טוביה והאגרות אשר לטוביה היו באות אליהם דרך אהבה וחיבה:

35 בעלי שבועה לו. היה להם כריתות ברית עמו:

36 כי חתן. טוביה היה חתן שכניה שהיה שר וגדול בישראל:

37 ויהוחנן בנו. של טוביה:

38 גם טובותיו. דבדים טובים הנמצא בטוביה היו אומרים לפני למען יקניטו אותי:

39 ודברי. מה שדברתי עליו מדברי בוז היו מגלין לו ולכן התמיד לשלוח אגרות להפחיד אותי: